נדחתה בר"ע על החלטת ראש הוצל"פ לפנות דירת מגורים במסגרת הליכי מימוש משכנתא

השופט  י'  דנציגר:

כללי

1.        לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) מיום 14.8.2006, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על שתי החלטות של ראש ההוצאה לפועל בקריות-חיפה מיום 25.1.2005, ואשר במסגרתה נקבע כי על המבקשת לפנות את דירת מגוריה על מנת שהמשיבים יוכלו להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא.

העובדות שבבסיס בקשת רשות הערעור

2.        תחילתה של הפרשה בשתי הלוואות, מיום 28.2.1996 ומיום 9.6.1996, על סך כולל של 315,000 ש"ח (להלן יכונו ביחד: ההלוואה), שנטלו המבקשת ובעלה מהמשיב 1 (להלן: הבנק) לצורך מימון רכישת דירת מגורים בכרמיאל (להלן: הדירה). בהתאם להסכמי ההלוואה, ביום 5.3.1996 נרשם ברשם המשכונות משכון על הדירה לטובת הבנק.

3.        ביום 20.12.2001, בעקבות עליית יחסי המבקשת ובעלה על שרטון, ניתן פסק דין לגירושין בין השניים. בהסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני בחיפה, הוסכם כי הדירה תישאר בבעלות המבקשת, והבעל יישא בתשלומי המשכנתא בסך של 3,000 ש"ח בחודש.

4.        בחודש אוגוסט 2002 הפסיק הבעל לפרוע את תשלומי המשכנתא. כתוצאה מכך, החל מחודש ינואר 2003, פנה הבנק בהתראות למבקשת על מנת שזו תפרע את מלוא יתרת ההלוואה. משההלוואה לא נפרעה, ביקש הבנק, ביום 21.7.2003, את מימוש המשכון. צו למימוש המשכון ניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל בקריות-חיפה ביום 28.7.2003 ובאותו מועד מונתה המשיבה 2 ככונסת נכסים לדירה (להלן: כונסת הנכסים). ביום 25.1.2004 ניתן צו מימוש משכון מתוקן.

5.        ביום 24.4.2004 הודבקה על דלתה של המבקשת הודעת פינוי, בה צוין כי הפינוי נקבע ליום 18.5.2004. ביום הפינוי המיועד הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב הליכים, אשר נדחתה. בו ביום פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, אשר הורה על עיכוב ביצוע הפינוי עד לדיון בערעור; אלא שבעקבות תגובת הבנק התברר כי לבית משפט השלום לא היתה סמכות לדון בבקשת רשות הערעור, וההליך נמחק.

           ביום 20.5.2004 פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 1468/04). במסגרת הליך זה, ביום 30.5.2004, הגיעו המבקשת והבנק להסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההסדר), במסגרתו נקבע כדלקמן: המבקשת תקבל ארכה למשך שלושה חודשים, על מנת למצוא קונה לדירה. בין אם יימצא קונה לדירה בתוך שלושה חודשים, ובין אם לאו, מתחייבת המבקשת לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ עד ליום 1.9.2004 ובמידה ולא תעשה כן, היא מאשרת כי היא מסכימה לביצוע פינוי באמצעות כונסת הנכסים. במידה ותוך שלושה חודשים תשלם המבקשת את כל חוב הפיגורים בתוספת הוצאות ושכ"ט כדין, לא תפונה מהדירה והיא תמשיך לשלם את התשלומים החודשיים בהתאם להסכם ההלוואה המקורי, וכינוס הנכסים יבוטל. יחד עם זאת, במידה ותוך שלושה חודשים תשלם המבקשת על חשבון חוב הפיגורים סכום של 25,000 ש"ח, כי אז התקופה שנקבעה לצורך פינוי הדירה תוארך בשלושה חודשים נוספים. תנאי נוסף להסדר הינו שהמבקשת תשלם את התשלומים החודשיים בגין ההלוואה בסכום של 1,200 ש"ח כל חודש.

6.        הצדדים חלוקים באשר לשאלה האם עמדה המבקשת בהסדר האמור. בעוד המבקשת טוענת כי היא מצאה רוכשים לדירה, וההסכם עמם סוכל רק בשל התמהמהות כונסת הנכסים לאשר את הסכם הרכישה, טוענים המשיבים כי המבקשת לא עמדה בהסדר, קרי, לא עלה בידה למכור את הדירה, ולפיכך, פנו להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא, כפי שנקבע בהסדר.

           בהתאם לכך, הודעת פינוי נוספת נמסרה למבקשת ביום 21.9.2004. על הודעה זו צוין כי הפינוי נקבע ליום 18.10.2004, אולם מועד הפינוי האמור נדחה. ביום 23.1.2005 הוגשה על ידי המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול נקיטת הליכי מימוש משכון. בקשה זו נדחתה ביום 25.1.2005 על ידי ראש ההוצאה לפועל "בהיעדר עילה או סמכות ועקב שיהוי רב". בקשה נוספת של המבקשת, מיום 24.1.2005, לקביעת זכאות לדיור חלוף, נדחתה אף היא, ביום 25.1.2005, על ידי ראש ההוצאה לפועל "בהיעדר עילה או סמכות תוך שמירת זכויות המבקשת לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך על סמך עילה חוקית".

7.        באותו יום, 25.1.2005, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על שתי החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, וכן התבקש על ידה צו מניעה ארעי, שניתן עד לדיון שהתקיים למחרת, ביום 26.1.2005. בדיון שהתקיים הוחלט כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני, זאת בהתבסס על השיהוי בהגשת הבקשות לראש ההוצאה לפועל, וכן משום שההסדר הנזכר לעיל הופר על ידי המבקשת. על החלטה זו, הדוחה את הבקשה לסעד זמני, הוגשה ביום 6.2.2005 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 1262/05), וכן התבקש צו מניעה ארעי. צו ארעי ניתן באותו יום, ואילו בדיון שהתקיים ביום 21.11.2005, הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי עיכוב הביצוע יישאר על כנו, מותנה בתשלום סכום חודשי של 3,000 ש"ח על ידי המבקשת. המבקשת טוענת כי היא עומדת בתשלום החודשי האמור, והמשיבים אינם חולקים על כך.

פסק הדין של בית המשפט קמא

8.        ביום 14.8.2006, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור על שתי החלטות ראש ההוצאה לפועל מיום 25.1.2005, היא ההחלטה נשוא ענייננו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, במסגרתה ביקשה המבקשת להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, על ביטול צו הפינוי של הדירה ועל העברת כונסת הנכסים מתפקידה; לחילופין ביקשה המבקשת לקבוע כי היא זכאית לדיור חלוף ולהורות על עיכוב הפינוי עקב כך.

           בית המשפט המחוזי קבע כי ידיה של המבקשת אינן נקיות, שכן נמנעה מלהזכיר את קיומו של ההסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת בקשה קודמת לעיכוב הליכי מימוש המשכון, הסדר שהופר על ידה. עוד ציין בית המשפט קמא, כי צדק ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו לפיה בנסיבות המקרה הוא נעדר סמכות או עילה לדון בבקשה, שהוגשה בשיהוי רב, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי על המבקשת לפנות את הדירה עד לתאריך 15.9.2006, וכי המשיבים רשאים להמשיך בהליכי מימוש המשכון.

9.        בטרם נפנה לתיאור טענות הצדדים, נציין כי בד בבד עם בקשת רשות הערעור דנא, פנתה המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי, בקשה לה נעתר בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל), ביום 18.9.2006.

טענות הצדדים

10.      המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור ארוכה ומפורטת, במסגרתה תוארו פעולות שונות שננקטו על ידי כונסת הנכסים, אשר לשיטתה של המבקשת מלמדות כי דרך הפעולה של כונסת הנכסים למימוש הדירה של המבקשת רצופה ליקויים חמורים ויסודיים, שיש בהם כדי להצדיק ביטול ההליכים ואיונם. בין היתר, נטען כי כונסת הנכסים יצרה מצג שווא בפני ראש ההוצאה לפועל לפיו קיים הסכם משכון חתום, בעוד שבפועל המשכון נרשם על בסיס הסכם ההלוואה, ומאחר שלשיטתה כלל לא נחתם הסכם משכון, אין מקום לפינוי הדירה ללא דיור חלוף. עוד נטען, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח על מלוא חוב ההלוואה, זאת בניגוד להוראת סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) הקובע, לטענתה, כי בתחילה יש לפתוח את תיק המימוש על סכום חוב הפיגורים בלבד, אלא אם כן חוב הפיגורים עולה על 10% ממלוא חוב ההלוואה, תנאי שלא התקיים לשיטתה. בנוסף, טוענת המבקשת כי כונסת הנכסים נמנעה מלדווח לראש ההוצאה לפועל על תקבולים ששולמו על ידי המבקשת על חשבון החוב, וכן כי נמנעה מלהגיש דוחות תקופתיים, בניגוד להנחיית ראש ההוצאה לפועל.

           לטענת המבקשת, הפגמים שדבקו בהליכים הביאו לכך ששכר הטרחה לו זוכה כונסת הנכסים גבוה יותר מזה שהיה מגיע לה לו נקטה בהליכים כדין, וכן טענה שהליקויים גרמו לכך שהחוב תפח בקצב מהיר הרבה יותר, שכן ריבית הפיגורים נצברה על מלוא סכום חוב ההלוואה, במקום על סכום חוב הפיגורים בלבד.